שאול גואטה בע"מ נ' היועץ המשפטי לרכבת ישראל ואח'

פסק דין

המשיבה 1 (להלן: "הרכבת"), ערכה בחודש יולי 2008 מכרז לפינוי גרוטאות. מכרז זה בוטל בחודש ספטמבר 2008. לאחר ביטול המכרז, החלה הרכבת בהליך של קבלת הצעות מאותם מציעים אשר השתתפו במכרז שבוטל. המועד האחרון להגשת ההצעות נקבע להיות 31.12.08. בס' 18 לתנאי המכרז נקבע כי "הצעה זו אינה ניתנת לביטול והיא תעמוד בתוקפה 150 יום מהמועד האחרון להגשת ההצעות..." – קרי עד יום 30.5.09.

לאחר הגשת ההצעות ועריכת שימוע למשיבה 2 (להלן: "חברת שלי") ביחס למחיר שהוצע על ידיה במסגרת המכרז,, החליטה ועדת המכרזים ביום 22.1.09 כי:

"בנסיבות אלה מחליטה הוועדה לבחור בהצעתו של מר שלי משה כהצעה הזוכה במכרז".

לגרסתן של המשיבות, הודעה על הזכייה נמסרה בעל פה לחברת שלי. יחד עם זאת, לאחר ההחלטה הנ"ל, החליטה הוועדה לבחון את הימצאותם של פסי רכבת חדשים החשודים כגנובים בחצריה של חברת שלי. הרכבת פנתה לכן לחברת שלי וערכה לה שימוע, כדי שהיא תיתן הסבר להימצאות פסי הרכבת הללו בחצריה.

ביום 27.5.09 פנתה חברת שלי לרכבת, ודרשה ממנה לקבל את ההסכם באופן מיידי, תוך שהיא הבהירה כי הצעתה תמשיך לעמוד בתוקף גם לאחר תום 150 הימים שנזכרו בס' 18 לתנאים.

ביום 10.6.09, הגישה חברת שלי עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, בה היא עתרה כי בית המשפט יורה לרכבת להשלים את ההתקשרות עמה, בהתאם להודעה שנמסרה לה ביום 22.1.09, לפיה היא הזוכה במכרז. העותרת לא צורפה כמשיבה לעתירה זו.

ביום 21.6.09 קיימה ועדת המכרזים ישיבה נוספת, בה היא החליטה כי אין מקום לפסול את חברת שלי, וכי יש לקבוע כי היא הזוכה במכרז. לאור החלטה זו הודיעו הצדדים ביום 24.6.09 לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע כי הם הגיעו להסכמה על ביצוע ההתקשרות ביניהם. ביום 25.6.09 נתן בית המשפט (כב' השופט הנדל) תוקף של פסק דין להסכמה זו.

בעתירה הנוכחית טענה העותרת כי לא היה מקום לקבוע כי חברת שלי היא הזוכה במכרז וזאת משני טעמים עיקריים – הראשון, משום שההודעה על הזכייה נמסרה לחברת שלי לאחר תום המועד שנקבע ס' 18 לתנאים, כלומר לאחר שהצעתה של חברת שלי כבר פקעה. במועד זה לא יכולה היתה לכן הרכבת להתקשר עם חברת שלי בהסכם, בלא לאפשר לכול המשתתפים האחרים במכרז להאריך את תוקפן של הצעותיהם במקביל.

הטעם השני הוא משום שוועדת המכרזים לא ביצעה את החקירה שהיא עצמה היתה סבורה שיש לבצע ביחס לפסים החדשים שהיו בחצריה של חברת שלי. חרף החלטתה של ועדת המכרזים, חברת שלי לא מסרה לרכבת מסמכים, ולא בוצעה על ידיה חקירה אחרת. העותרת התייחסה גם להסברים שהעלתה חברת שלי ביחס לפסי הרכבת שהיו ברשותה, וטענה כי לא היה מקום לקבלם.

הרכבת לא הגישה סיכומים בעתירה, אלא הפנתה לתשובתה לבקשה לצו מניעה זמני .

חברת שלי הגישה סיכומים מטעמה בהם היא טענה כי יש לדחות את טענות העותרת. לטענתה, ההודעה על זכייתה של חברת שלי במכרז ניתנה בתוך המועד שנקבע – קרי עוד ביום 22.1.09. גם לו היתה ההודעה נמסרת מאוחר יותר, קרי רק ביום 21.6.09, לא היה מקום לפסול את ההצעה, מאחר שיש לפרש את מסמכי המכרז לאור הכלל של פרשנות מקיימת. לכן יש לפרש את הוראת ס' 18 לתנאי המכרז ככזו שאינה מאפשרת למציע לחזור בו מהצעתו בתוך פרק הזמן של 150 ימים, ומאפשרת לו לחזור בו מההצעה לאחר פרק זמן זה. אולם, אין לקבוע כי לאחר תום 150 יום פג תוקפה של ההצעה – אם המציע מודיע כי הוא מסכים כי תוקפה יוארך.

באשר לחשדות שהיו לרכבת נגד חברת שלי, נטען כי חברת שלי סיפקה הסברים מספקים ביחס לפסי הרכבת שהיו ברשותה, ואף סיפקה אסמכתאות לכך. לכן, לאחר שוועדת המכרזים בדקה את החשדות שהועלו נגד חברת שלי, לאחר שניתנו הסברים להימצאות הפסים ברשותה, ולאחר שהמשטרה הודיעה על סגירת התיק, ברור כי החלטת הוועדה הקובעת את הזכייה היא סבירה, ואין מקום להתערב בה.

האם תוקפה של הצעתה של חברת שלי פקע במועד בו הודע לה על הזכייה במכרז?

כעולה מהאמור לעיל, יש לבחון את החלטתה של ועדת המכרזים בשני מישורים – האחד, מתי התקבלה ההחלטה על זכייתה של חברת שלי, והאם במועד זה פג תוקף ההצעה. השני – האם ההחלטה לפיה חברת שלי זכתה במכרז היא החלטה סבירה, לאור החשדות שהתעוררו כנגד חברת שלי.

באשר למועד קבלת ההחלטה, מקובלת עלי עמדתה של חברת שלי לפיה הוחלט כי חברת שלי זכתה במכרז עוד ביום 22.1.09, כלומר לפני המועד שנקבע בתנאי 18 לתנאי המכרז. כפי שהובהר לעיל, מפרוטוקול הדיון של ועדת המכרזים מיום 22.1.09, עולה במפורש כי הוועדה החליטה להכריז על חברת שלי כהצעה "הזוכה בהליך ההתמחרות". על פי הטענה שלא נסתרה (ואשר היא סבירה), הודעה על כך נמסרה בעל פה לחברת שלי.

עם ההחלטה ומתן ההודעה על כך, קובלה הצעתה של חברת שלי על ידי הרכבת, וחברת שלי היתה זכאית לכך כי הרכבת תחתום איתה על הסכם. על פי ההלכה הפסוקה, עם מתן הודעת הזכייה בכול דרך שהיא, משתכלל החוזה בין עורך המכרז לבין מגיש ההצעה (ר' ע"א 3643/97 כהן עיצובים בע"מ נ. מדינת ישראל, פ"ד נ"ג(5) 553).

לו היתה הרכבת מגלה כי בחצריה של חברת שלי קיים רכוש גנוב, יתכן כי היתה עומדת לרכבת עילה לביטול ההסכם בינה לבין חברת שלי. אולם, כפי שיובהר להלן, הרכבת לא הגיעה למסקנה פוזיטיבית לפיה מחזיקה חברת שלי רכוש גנוב בחצריה. לכן אין צורך לבחון לעומקה את השאלה מה היו זכויות הרכבת לו מסקנתה ביחס לפסים בחצרי חברת שלי היתה שונה. מאחר שלא נקבע כי בחצרי חברת שלי ישנו רכוש גנוב, הרי שהמסקנה לפיה חברת שלי זכתה במכרז עוד ביום 22.1.09 עומדת בעינה, ואין מקום לקבוע כי לרכבת עמדה זכות לבטל את הזכייה או כי היא מימשה זכות זו.

לאור האמור לעיל, עומדת אם כן בעינה החלטת הרכבת לפיה חברת שלי זכתה במכרז, החלטה שהתקבלה תוך פרק הזמן שנקבע לכך במסגרת תנאי המכרז. הבדיקה המאוחרת של הרכבת ביחס לחשדות שהועלו כלפי חברת שלי, אינה צריכה בנסיבות שהוכחו, לשנות מסקנה זו.

יוער כי העותרת טענה כי עמדתה של הרכבת בהקשר זה לא היתה עקבית. כך, בתשובה לעתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, טענה הרכבת כי היא מעולם לא הודיעה לחברת שלי על זכייתה במכרז. טענה זו סותרת את טענת הרכבת בהליך הנוכחי, לפיה ההחלטה בדבר הזכייה של חברת שלי התקבלה עוד ביום 22.1.09.